גז נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

רקע כללי

התובע יליד 20/5/1960, נפגע בתאונת דרכים ביום 28/2/2007 כאשר נהג ברכבו. רכב אחר פגע ברכבו מאחור כשנסע בכביש בינעירוני.

הנתבעת הינה חברה לביטוח בע"מ אשר ביטחה את רכבו של התובע בזמנים הרלבנטיים לתאונה בביטוח חובה.

אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת האחריות, אלא אך בשאלת הפיצויים להם זכאי התובע.

הנכות הרפואית

לאחר התאונה פנה התובע לבי"ח סורוקה, שם טופל בחדר מיון ולאחר מכן שוחרר לביתו למנוחה ולהמשך מעקב רפואי.

ביום 23/9/2007 עבר התובע ניתוח בצווארו, במהלכו הוסרו חלק מהדיסקים הצוואריים ובוצע קיבוע של עמוד שדרה הצווארי. לצורך כך אושפז התובע למשך 3 ימים.

התאונה הוכרה על ידי המוסד לבטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כתאונת עבודה. הוועדות הרפואיות שליד המל"ל קבעו לתובע נכויות כדלקמן: 40% מיום 17/3/2007 ועד 22/9/2007 (מועד הניתוח) (6 חודשים ו- 5 ימים); 100% מיום 23/9/2007 ועד 22/12/2007 – (3 חודשים); 60% מיום 23/12/2007 ועד 22/6/2008 – (6 חודשים); 50% מיום 23/6/2008 ועד 4/12/2008 (5.5 חודשים), ומיום 5/12/2008 עד ליום 28/12/2009 נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור 33%.

ועדה רפואית קבעה לתובע נכות צמיתה עקב התאונה בשיעור 25% לפי סעיף 37(5)ג לתוספת לתקנות הבטוח הלאומי בגין מגבלה קשה בתנועות עמוד שדרה צווארי. הוועדה אף החליטה להפעיל תקנה 15 במלואה והעמידה את נכותו של התובע על 38%.

במסגרת קביעת הנכות הצמיתה קבעה הוועדה כי נכותו הצווארית הרפואית הכוללת של התובע היא 30% וממנה נוכו 5% בגין מצב קודם.

שיעור הפיצויים

הפסדי שכר וגריעה מכושר ההשתכרות

מחומר הראיות עלה כי ערב התאונה עבד התובע בחברת "דפי זהב"; הוא התחיל לעבוד ב"דפי זהב" החל משנת 1991; לאחר מספר שנים הוא עזב את עבודתו מתוך כוונה לפתוח עסק עצמאי; עסק זה לא הצליח והתובע חזר לעבוד פעם נוספת ב"דפי זהב"; הוא עבד משך מספר שנים ולאחר מכן עזב את "דפי זהב" בפעם השניה וקיבל דמי אבטלה במשך 6 חודשים; לאחר מכן הוא חזר לעבוד פעם נוספת ב"דפי זהב" החל משנת 2005 (ראו עדותו של התובע בפרוטוקול הדיון, עמ' 4-5).

במהלך עדותו מסר התובע כי הכנסתו מ"דפי זהב" מבוססת על עמלות מעסקאות שהוא מבצע; הכנסה זו משתנה מפעם לפעם לפי היכולת שלו לסגור עסקאות (ראו עמ' 7 לפרוטוקול הדיון, ש' 28-32). ראו גם סעיף 18 לתצהיר התובע.

התובע מבקש לקבוע את בסיס השכר שלו לפי סה"כ הכנסתו במהלך שנת 2006, שעומדת על 140,477 ₪ ובניכוי מס הכנסה: 118,879 ₪ נטו, שהם 9,907 נטו לחודש, בתוספת הצמדה להיום, סך של 11,835 ₪. על סכום זה מבקש התובע להוסיף הטבה בגין רכב צמוד בסך 670 ₪, הטבה בגין שווי טלפון נייד בסך 500 ₪ והפרשות סוציאליות לביטוח מנהלים בשיעור 13.33% מהשכר; סה"כ מבקש התובע להעמיד את בסיס השכר שלו על 13,005 ₪.

מנגד מבקשת הנתבעת לגזור את בסיס השכר של התובע על פי הכנסתו הממוצעת בשלוש השנים שקדמו לתאונה, החל מפברואר 2004 ועד פברואר 2007 אשר מסתכמת בממוצע ב- 5,900 ₪ ברוטו לחודש.

לחלופין, מבקשת הנתבעת לקבוע את בסיס השכר של התובע על פי השכר הרבע-שנתי לפני התאונה, המסתכם בסך של 26,230 ₪ ברוטו, היינו: 8,743 ₪ ברוטו לחודש. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה מסתכם ב- 10,438 ₪ בחודש ובניכוי מס הכנסה בסך של 892 ₪, ההכנסה החודשית נטו תעמוד על 9,546 ₪ לחודש, כערכם היום.

בנסיבות העניין, בשים לב לתנודתיות בעבר התעסוקתי של התובע ובהכנסתו מהעיסוקים השונים בכלל ומעבודתו בחברת "דפי זהב" בפרט, שכאמור, מבוססת על עמלות מעסקאות שמבוצעות על ידו אשר משתנות מזמן לזמן, ובשים לב להיקף הכנסתו של התובע בשנה האחרונה ערב התאונה, ולטענות הצדדים כפי שצוינו לעיל, סבורני כי יש להעמיד את בסיס השכר של התובע על סך של 10,000 ₪ נטו נכון להיום.